70 שנים, 10 תצלומים: ישראל 2018 שאינכם רגילים לראות

איך נראית מדינת ישראל בעיניהם של סטודנטים לצילום? בפרויקט "70" התבקשו הסטודנטים במחלקה לצילום במרכז האקדמי ויצו חיפה ללכוד בעדשת המצלמה רגעים ודימויים שמייצגים את מדינתם. התוצאה: תשע תמונות וקטע וידיאו אחד - פסיפס המייצג את המקום, את התקופה ואת המורכבות שבה אנו חיים. נתחיל בסרטון ונמשיך לתמונות.

עמר בן צבי

הרגישות איננה נחלתו של השמאל. האמנות איננה נחלתו של השמאל. עמר בן צבי מחייה בסרטו קצר טראומות שאותן חווה כאיש ימין, בן קיבוץ עין חרוד: פינויה של ימית, פינויה של נצרים (או כמו שמכנה אותן עמר: הגירוש מנצרים והגירוש מימית).

הגולש הוא סמל לתרבות המערב, לחילוניות, לפריקת כל עול. יעקב מדר מתעד קהילות של גולשים שבתוכן מתקיימות תת-קהילות: גולשים דתיים המטשטשים את הגבולות הברורים שבין חלקיה השונים של החברה בישראל.

הקיבוץ מגדל כבר שנים דורות של בנים ובנות משכילים - רובם מנהלים, רובם כבר אינם עובדי אדמה. את העבודה הקשה - ברפת, במטבח ובגידולי השדה - משאירים בני הקיבוץ לתושבי הכפרים שסביבם. איתי רודן, בן קיבוץ יגור, מתעד את המציאות הזו.

מארווה טראביה, תושבת מג'דל שמס, נישאת לסורי - דרוזי בן עדתה. לבה נתון לו, מעבר לגבול, במלחמה שאיננה נגמרת, והוא, חתנה המיועד, מגיע אל הטקס מת.

רוני שבייד, ילדה מבית טוב, יוצאת לטיול של סוף שבוע עם אבא. שבת אחרי שבת הם מטיילים בשבילי ארץ ישראל ופוקדים שטחי אש - מקומות שבהם הם יכולים להיות רק שניהם - אבא וילדתו הקטנה.

מי הם הפליטים/ מסתננים/ מהגרי העבודה/ מבקשי המקלט? מיכל חלבין שואלת האם הם יוסיפו להביט בנו בריחוק ממסך הטלוויזיה ומדפי העיתון או שמא ישנו את החברה שלנו ויאפשרו לנו להכיל את השונה ולהתמודד עם קיומו.

האם פניה של ישראל הן פניו של המצליחן בן רגע - יושב בתי הקפה? אורלי פרל ניר מתעדת את עולמם ההולך ונעלם של המתלכלכים, הנוגעים בחומר ועובדי הכפיים של התעשיות המסורתיות בישראל.

השנוי במחלוקת והאסור בדיבור הוא המצע שעליו פורחת האמנות. יעלי גבריאלי מביטה בגוף הנשי, בסטייה האפשרית שלו מתקן היפה, שאותו מכתיב השיח החברתי הנוקשה.

יעל ברקת מתעדת את המתרחש בבלוק אחד, בקריה אחת, אשר לחוף מפרץ חיפה. התושבים מתגוררים בדירות אחידות, לא גדולות ומתבוננים אל המצלמה שלה.

צליל אגמון יוצקת יציקות פורצלן ומעטרת אותן, בשעה שבן זוגה ("בעלה" היא מילה שכבר קשה להשתמש בה) נלחם מלחמות של זכרים.

"אנו חיים במרחב אשר בתוכו מתנגשות הקבוצות השונות המרכיבות את החברה הישראלית", אומר עמית זולר, ראש המחלק לצילום במרכז האקדמי ויצו חיפה. "כמחלקה המושתתת על תפיסות ביקורתיות של תרבות ואמנות, אנו בוחנים קשת רחבה של נושאים המחדדים את השנוי במחלוקת, את הדורש תיקון את המותר והשגור אל מול האסור והנדיר. את היצרי, היצירתי והייחודי. המחלקה לצילום מתייחדת באופן שבו היא תופסת את המדיה, באופן ההוראה וביחסה אל הסטודנט. התפיסה הזו מאפשרת לבוגרי המחלקה לאייש עמדות מרכזיות ומובילות כאמנים, כאנשי אקדמיה, וכאנשי מדיה מסחרית.

"העולם נשקף אל האדם המערבי באמצעות חומרים מצולמים יותר מאשר דרך עיניו שלו. האופן שבו הוא תופס את העולם תלוי במתווך - המצלמה. לכן לצלם יש תפקיד ואחריות. בכוחו לשנות ולעוות את המציאות המוצגת. במחלקה לצילום אנו מתבוננים במציאות ולא מתביישים לנקוט עמדה - לקחת צד, למחות, להיות ביקורתיים".