הסרטון הקצר הזה מוכיח שלפעמים לא צריך לדבר במילים

מה בין ילדות פולנית והורות ישראלית? בין נופי פוזנן לחיפה? איך הופך פער תרבותי ולשוני גדול כל כך ליצירה אחת מהודקת, כזו שמוחקת תוך קצת יותר משבע דקות את כל המחסומים ומדברת לצופים בשפת העולם? זה היה בסיס שיתוף הפעולה המרהיב שחיבר בין המחלקה לתקשורת חזותית במרכז האקדמי ויצו שבחיפה לבין בית הספר הגבוה לעיצוב (School of Form) בפוזנן שפולין.

במסגרת הפרויקט הייחודי, יצרו שני אמני "פואטרי סלאם" האמנים - נטע ווינר מישראל ו-ורוניקה מאיה לבנדוסקה (Veronika Maja Lewandowska) מפולין, דיאלוג ראשון מסוגו בין תרבויות ובין שפות תחת כותרת אחת - "ילדות". היצירה, פואמה רב לשונית שמדברת לעולם בפולנית, עברית, אנגלית, רוסית וערבית, ניתנת לפירושים רבים, אך כוחה העיקרי - לפחות כפי שהוא מתבטא בעיני מספר צופים - הוא ביסוס ההבנה כי לשנות חיינו הראשונות היה הקשר כללי יותר, רב-תרבותי ואפילו בינלאומי.

סטודנטים משני המוסדות יצרו את האינטרפרטציה העיצובית והאנימטיבית שלהם לפואמה הרב לשונית הזו שיצרו והתוצאה היא סרט קצר שכולו צומת של נקודות מבט היסטוריים, תרבותיים, ביוגרפיים ואמנותיים. המסך נשטף בפרשנות מעוצבת ומונפשת שמחבקת שלל דימויים, אישיים וגלובליים כאחד, ומצליחים לחבר ביניהם באופן מטלטל, עד כדי הזנקת סימן קריאה מעל הזכרונות והנוסטלגיה שעטפו את כולנו לאורך השנים.

"ילדות", הפואמה הרב-לשונית בתמיכת התכנית "ארסמוס פלוס" והמכון הפולני, אינה זקוקה לתרגומים, כתוביות או הסברים. למעשה, היא מיישמת בפועל חזון שכולנו חולמים עליו כבר שנים - שיתוף פעולה שאינו מבוסס על הקשר או רקע משותפים, אלא מפגש אותנטי בצומת דרכים של נקודות מבט - היסטוריות, ביוגרפיות, אמנותיות - שממנו יכול הקהל לפסוע הלאה אופטימי יותר. צפו.